החלטה בתיק סע"ש 40606-03-13

1.         בפניי בקשת המבקשים (הנתבעים) לחייב את המשיבים (התובעים) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, אם וככל שתידחה התביעה כנגדם.

טיעוני הצדדים

2.         נימוקי הבקשה, בתמצית, הינם כדקלמן:

א. סיכויי התביעה קלושים. המדובר בתביעת סרק הגורמת למבקשים טירדה רבה.

ב. סיכויי הגביה של הוצאות המשפט הינם נמוכים, לאור העובדה שהתובעים הם פליטים מאריתראה אשר אין להם כל מען בישראל ובעולם, ואין להם נכסים בישראל מהם ניתן יהא להיפרע בתום ההליך, במידה ותביעתם תידחה.

ג.  לתובעים הונפקו אשרות שהיה זמניות, ואין כל וודאות שאלה יוארכו פעם נוספת.

ד.  מצבם הכלכלי של התובעים הינו רעוע.

3.         בתגובתם לבקשה, טענו המשיבים כי הם קורבנות לסחר ועבדות שהוכרו ככאלה על ידי מדינת ישראל,  והנתבע 1 (המבקש מס' 1 בבקשה זו) אף הורשע בגין עושק עובדים זרים בגין תקופת ההעסקה בה הועסקו המשיבים. עוד טענו המשיבים, כי הטלת הערובה תפגע בזכותם החוקתית לגישה לערכאות.

דיו והכרעה

4.         בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן- תקנות בית הדין לעבודה) לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1983, (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי) הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 [דב"ע (ארצי)  נד/189-9 דניאל סוסנוביק - מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218 - 3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)].

5.         בבואו של בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו. 

6.         ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה נקבעה בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU  (ניתן ביום 16.7.03, פורסם במאגרים האלקטרוניים), שם נקבע, בהקשר הצריך לעניינו, כי עצם היותו של בעל דין תושב זר, אין בו, לכשעצמו, טעם לחייבו בהפקדת ערובה.במקרה שכזה, יש לברר תחילה האם העובד הזר נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג וככל שנמצא כי כך הדבר - יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל; במידה ואין הוא נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג- יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; יגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין.

7.         ומן הכלל אל הפרט.

8.         המשיבים הינם פליטים מאריתריאה, אשר אינה נמנית על המדינות החתומות על אמנת האג. 

9.         בנסיבות אלה, מוטלת, כאמור, על המבקשים, החובה להוכיח אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדם מופרכת על פניה; יגרם להם נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; המשיבים לא מילאו אחר חיובים שהושתו עליהם בעבר בפסיקתו של בית הדין.

10.        לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה בבקשה נשוא החלטה זו ובתגובה לה, מצאתי כי המבקשים לא הוכיחו אף אחד מאלה.

11.        ראשית, לא מצאתי כי התביעה מופרכת על פניה. מדובר בתביעה שעיקרה מימוש זכויות בתחום משפט העבודה המגן (לרבות הפרשי שכר מינימום; גמול שעות נוספות; דמי חגים; פיצויי פיטורים; העדר הפרשות לקרן פנסיה; פדיון ימי חופשה ודמי הבראה). בכתב ההגנה הוכחשו, אמנם, טענות המשיבים מכל וכל, ואולם, המדובר בטענות הטעונות בירור, ולא ניתן לקבוע, בשלב זה של ההליך, כי המדובר בתביעה מפורכת על פניה.

12.        לא נעלם מעיניי, כי הוגשה תביעה אישית כנגד הנתבע 1 בעילה של הרמת מסמך.

כידוע, ההלכה היא כי בית הדין לא יטה להרים את מסך ההתאגדות כדבר שבשגרה בשל עקרון האישיות הנפרדת וכי בשנת 2005 אף תוקן סעיף 6 לחוק החברות והקריטריונים להרמת מסך צומצמו.